למה אנו חושפים את המזגנים באינפרא-אדום שלנו לתנאי חום קיצוניים
אנו מייצרים את המנורות באינפרא-אדום שלנו כך שיעמדו בתקן IP55. בתיאוריה, זה אומר שהמנורה יכולה לעמוד בפני אבק ובפני כמויות קטנות של מים. אך העניין הוא שהתקן IP55 אינו מספר את כל הסיפור.
חדרי האמבטיה הם סביבה קיצונית – יש שם אדים ולחות גבוהה מאוד. הלחות מוצאת את הפתחים הקטנים ביותר במנורה וחודרת פנימה. אם נסמוך רק על התקן IP55, נצטרך לקוות שהמנורה לא תקרוס לאחר שלושה חודשי שימוש.
לכן אנו מבצעים על כל משלוח של מנורות אלו בדיקות לחום ולחות.
המאבק נגד הלחות
לחות ורכיבי חימום בעלי הספק גבוה אינם מתאימים זה לזה. בחדר אמבטיה אמיתי, יש שינויים קיצוניים בטמפרטורה – ברגע אחד זו חדר קר, וברגע הבא יש חום עז ואדים. דבר זה גורם להיווצרות של טחינה בתוך המנורה. אם החיבורים לא טובים או שהבידוד לא יעיל, יהיה דליפת חשמל. זה לא טוב.
כדי למנוע זאת, אנו שם את המנורות בתאי אקלים. אנו מעלים את הטמפרטורה והלחות כדי לחקות שנים של חשיפה לאדים, אך בזמן קצר יותר. אנו מחפשים סימנים לחלודה על החיבורים או על החומרים שמשמשים לבידוד. אם החומרים נפגעים, המנורה תקרוס.
בכנות? אני מעדיף שהמנורה תקרוס במעבדה שלנו, מאשר שהיא תקרוס אצל הלקוח.
האיזון העדין בין חום למים
כאן העניין נהיה מורכב. התקן IP55 דורש חיבורים טובים, אך המנורות האלו נהיות חמות מאוד. אם נחבר אותן חזק מדי, החוטים הפנימיים ייהרסו.
זו בעיה של איזון. אנו משתמשים בחומרי בידוד בעלי עמידות גבוהה, כך שהאוויר יוכל להתנדף, אך בו זמנית המים לא יוכלו לחדור פנימה.
חשוב לציין שהתקן IP55 מתאים לשימוש בפני טיפות מים קטנות, אך אלו אינן מנורות לשימוש בחדרי אדים. אם אתם משתמשים במנורות אלו בחדרי אדים, עליכם לוודא שיש שם מערכת ניקוז טובה, או לבחור במנורות עם תקן גבוה יותר.
לוודא שהמנורות יחזיקו מעמד
אנו לא רק מדליקים את המנורה כדי לראות אם היא עובדת. זה קל מדי.
אנו מודדים את ההתנגדות של רכיבי החימום לפני ואחרי הבדיקות. אם ההתנגדות משתנה יותר מדי, זה אומר שהחומרים נהרסים.
אנו רוצים שהמנורות יהיו מוצרים שניתן להשתמש בהם ללא צורך בתחזוקה. כך שניתן יהיה להתקין אותן ולא לחשוב עליהן יותר – לא מוצרים שדורשים תיקון כל חורף.