למה אנו מכניסים את הנורות שלנו ל“חדר העינויים“
בואו נהיה כנים: חדרי האמבטיה הם סיוט עבור מכשירים אלקטרוניים. יש שם אדי מים רבים, שינויים דרסטיים בטמפרטורה, ולחות גבוהה שלא נעלמת לעולם.
רוב הנורות האינפרא-אדומות לא נהרסות כתוצאה מבעירה של הנורה עצמה. בדרך כלל הבעיה היא חריגה באטימות של הנורה – האטימה נפגעת, או שהחיבורים נקורים, ופתאום הנורה כבה. לכן אנו מכניסים כל סדרה של נורות שלנו לבדיקות של חשיפה ללחות וחום. אנו מעדיפים שהנורות יישברו במעבדה שלנו, מאשר שהן יכשלו אצל הלקוחות שלנו.
המלחמה נגד הלחות
הבעיה היא שנורה אינפרא-אדומה זקוקה לאטימות מושלמת בין הזכוכית של הנורה לבין החלקים האחרים שלה. אם האטימות אינה מושלמת, אדי המים יכולים לחדור פנימה.
בחדר אמבטיה עם אדי מים רבים, זה קורה מהר מאוד. ברגע שאדי המים נוגעים בחוטי הטונגסטן החמים, הטונגסטן מתחמצן, והנורה כבהת.
כדי למנוע זאת, אנו משתמשים בחדרים עם לחות גבוהה כדי לחקות שנים של חשיפה לאדי מים, אך בזמן קצר יותר. אנו מעלים את רמת הלחות לרמה הגבוהה ביותר האפשרית. זו בעצם בדיקת עמידות שנועדה לגרום לכל אטימות חלשה להישבר מיד במפעל.
הרוצח השקט: קורוזיה
יש גם את ההיבט החשמלי. אוויר לח אוהב לפגוע בנקודות החיבור.
כשנקודות החיבור מתחילות להתחמצן, נוצרת התנגדות גבוהה. זה גורם לחימום יתר של הנורה, וזה עלול לגרום לכישלון של הנורה. בזמן שאנו מבדקים את הנורות, אנו עוקבים בקפידה אחר ירידת המתח. אם ההתנגדות עולה, אנו יודעים שהעיצוב של הנורה אינו מספיק טוב.
מציאת הנקודה האידיאלית
אולי תחשבו, “פשוט יש להפוך את האטימות לטובה יותר!“ אבל זה לא כל כך פשוט.
זכוכית ומתכת אינם מתרחבים באותו קצב כשהם מתחממים. אם נעשה את האטימות חזקה מדי, הזכוכית עלולה להישבר ברגע שהנורה נדלקת.
זו בעיה שדורשת איזון קפדני. אנו ממשיכים לבדוק ולשנות עד שאנו מגיעים לנקודה האידיאלית – נורה שמונעת את חדירת אדי המים, אך לא נשברת ברגע ההפעלה.