למה אנו מעריכים את החיממים של השירותים באמצעות “מבחן האדים הקשה”
בואו נהיה כנים: השירותים הם סיוט אמיתי עבור מכשירים אלקטרוניים. ברגע אחד יש אוויר קפוא, וברגע הבא – ענן עבה של אדים. וזה עוד לפני שמדברים על הרסס התמידי של המים. אם האטימה של נורת האינפרא-אדום אינה מושלמת, הלחות מצליחה לחדור פנימה. היא חודרת לתוך המעטפת של הקוורץ, פוגעת בחוט הטונגסטן החם, והחוט נשרף הרבה לפני הזמן המתוכנן. המאבק נגד הלחות רוב החיממים האלה משתמשים בנורות אינפרא-אדום בעלות גלים קצרים. עבורנו, המאבק האמיתי נמצא בנקודת האטימה שבין הנורה לבין המעטפת שלה. כשאדי המים חודרים דרך אותה אטימה, זה לא רק גורם לחיממים להיות פחות יעילים – זה גם גורם לכישלון מיידי שלהם. לכן אנו מבצעים מבחני זקנה בתנאי לחות גבוהה. אנו יוצרים בעצם “סאונה של גיהנום” – תנאי לחות וחום קיצוניים – כדי שהכישלונות יתרחשו במעבדה שלנו. כי האמינו לי, אנו מעדיפים שהחיממים יקרסו במעבדה שלנו, ולא בתקרה של הלקוח שלכם. בדיקות לתנאי “העולם האמיתי” אנו לא פשוט מדליקים את החיממים למספר שעות וזהו. אנו מחשיפים אותם לאדים למשך מאות שעות. אנו מחפשים דבר שנקרא “חדירת לחות”. זו דרך מעודנת לומר שהלחות חודרת לתוך הבידוד החשמלי. אם זה קורה, נוצר מקצר חשמלי. אנו בודקים את רמת ההתנגדות לפני ואחרי המבחן; אם אנו רואים עלייה בזרם החודר, אנו יודעים שהאטימה לא עובדת כראוי. החלק הקשה: האיזון אולי תחשבו, “פשוט צריך לאטום את זה טוב יותר!” אבל זה לא כל כך פשוט. אם אטמים את הנורה יותר מדי, בלי לאפשר לגזים לצאת, או בלי להתחשב בכך שהצינור הקוורצי מתרחב כשהוא חם, הזכוכית עלולה להישבר עקב ההלם התרמי. זה איזון עדין בין למנוע את חדירת המים לבין לאפשר לחלקים השונים של המכשיר לנשום. בסופו של דבר, תווית “עמיד למים” אינה אומרת הרבה אם הנורה נהרסת לאחר שלושה חודשים של רטיבות. אנו נשענים על מבחני הזקנה האלה כדי שתהיו בטוחים שהמכשיר יכול באמת לעמוד בתנאי הרטיבות בשירותים.