איך למנוע קצרים במחממי האמבטיה שלכם
בואו נהיה כנים: אמבטיות הן סיוט עבור מכשירים אלקטרוניים. יש שם אדים בכל מקום, מים שפורצים החוצה, ואוויר לח שנשאר באזור. אם לא תשתמשו בחומרי בידוד איכותיים, אתם לא רק מסתכנים בשבירת המחמם – אתם גם מסתכנים בסכנות בטיחותיות חמורות.
המאבק נגד הלחות
הבעיה היא שמים אוהבים להעביר חשמל. במנורות אינפרא-אדום, כמות קטנה של לחות יכולה ליצור “גשר” בין החוטים החשמליים לבין המסגרת המתכתית. זו דרך מהירה לקריסה של המכשיר.
כדי למנוע זאת, אנו משתמשים בחומרי בידוד קרמיים איכותיים ובמעטפות קוורץ שסגורות היטב. חומרים אלו לא מתחשבים בכך שהם נמצאים בסביבה לחה; הם שומרים על החשמל במקומו הנכון.
אנו גם משתמשים במעטפות בעלות דרגת IP גבוהה, כדי שהחיבורים החשמליים יישארו יבשים. אם מים יגיעו לחיבורים האלו, ייווצרו קצרים. זה כל כך פשוט. אנו מוודאים שהחיבור בין בסיס המנורה לבין המעטפה החיצונית הוא אטום, כך שהלחות לא תוכל לחדור לחיבורים החשמליים.
חיבור לקרקע (הצעד החשוב ביותר)
מעטפת פלסטיקית לא מספיקה כדי להבטיח את הבטיחות. אנו משתמשים במערכת חיבור לקרקע שמחברת את גוף המחמם ישירות לקרקע של הבניין.
למה? כי אם אחד הרכיבים נשרף או שהחיבור נהרס, אנו רוצים שהמפסק יפעל מיד. עדיף שהחשמל ייכבה מאשר שהקיר עצמו יהיה טעון בחשמל.
המאבק בין חום לבין אטימות
החלק הקשה הוא שאטימות גבוהה טובה למניעת חדירת מים, אך היא גרועה למניעת החום. אם נאטום את המכשיר יותר מדי, החוטים החשמליים עלולים להישרף.
זו בעיה של איזון. עלינו למצוא את הנקודה האידיאלית בין דרגת IP גבוהה לבין אוורור מספיק כדי שהמכשיר יוכל לנשום. אנו משתמשים בחומרי סיליקון עמידים בחום לצורך זה. הם מונעים את חדירת המים, אך הם גם גמישים מספיק כדי שהמכשיר יוכל להתרחב ולהתכווץ כשהוא מתחמם, מבלי שהאטימות תיפגע.
דבר אחרון: תמיד יש לחבר את המכשירים האלו עם GFCI (מפסק למניעת קצרים). לא משנה כמה אנו משקיעים בחומרי הבידוד, GFCI הוא הדרך היחידה להיות בטוחים 100% באזורים לחים.