כיצד לאטום את חוטי הנחושת של תנורי אינפרה-אדום ברמת IPX4
אם אתם שואפים לרמת IPX4, זה אומר שהתנור שלכם צריך להיות מסוגל לעמוד בנזקים שנגרמים ממים מכל הכיוונים, ולהמשיך לעבוד. אך בסביבה תעשייתית אמיתית, הבעיה לא נוגעת רק למים – יש גם לכלוך, אבק מוליך ולחות, שעלולים לחדור למקום בו חוטי הנחושת נמצאים בקשר עם רכיב החימום.
למה רוב התנורים פשוט “מתים”
הבעיה היא שרוב התנורים הזמינים בשוק נכשלים בנקודת החיבור של חוטי הנחושת. זו בעיה פיזיקלית פשוטה: התנור נדלק ונכבה שוב ושוב, כך שהחוטים מתרחבים ומתכווצים כל הזמן. אם משתמשים בחומרי אטימה זולים, הם יתנפצו. זה בלתי נמנע. כשהאטימה נפגעת, לחות חודרת לתוך התנור. בשילוב עם חום גבוה, זה גורם ל“הזדקנות תרמית” – שבעצם פירושה שהחומר המבודד נשרף והופך לפחם. כשזה קורה, יש קצר חשמלי – וזהו סוף הסיפור.
ההבדל בין “סטנדרטי” ל“נכון”
הרבה חנויות פשוט מורחות קצת סיליקון על חוטי הנחושת וזהו. הבעיה היא שהסיליקון הסטנדרטי מתכווץ כשהוא נמצא בחום לאורך זמן. זה יוצר פער קטן, ובעסקים כאלה, פער קטן יכול לגרום לכישלון. אנחנו עושים זאת בצורה שונה – אנחנו משתמשים בחומרי הדבקה סירמיים בטמפרטורות גבוהות, ובכפפות המתכווצות בחום. חומרים אלה לא נעים ממקומם עם הזמן, אלא נשארים במקומם. אנחנו יוצרים אטימה אמיתית בנקודת החיבור של חוטי הנחושת. כך, המעבר מהצינור הקוורץ לחוטי הנחושת נעשה אטום. בלי זה, יהיו בעיות חשמליות שעלולות לגרום לכישלון של התנור.
הפשרה שצריך לקחת בחשבון
יש כמובן חיסרון – כשמשתמשים בחומרי אטימה איכותיים, חוטי הנחושת נהיים יותר קשיחים. לא ניתן לכופף אותם בזווית של 90 מעלות כמו בחוטים שאינם מאוטמים. אם יש כיפוף חזק בזמן ההתקנה, ייתכן שהאטימה תישבר. עצתי? השאירו מעט מרווח בחוטי הנחושת. תנו לחוטים מקום לנשום, כדי שלא יהיה לחץ מכני עליהם. זו פרט קטן, אך היא קובעת את ההבדל בין תנור שמת מוקדם בגלל דליפה, לבין תנור שיכול לעבוד עד שרכיב החימום עצמו נהרס.