חימום באמצעות קרינת אינפרא-אדום לעומת חימום באמצעות אוויר מאולץ – מה באמת עובד הכי טוב לעיבוד שבבים?
אם אתם שוקלים לעבור משימוש באוויר חם לשימוש בקרינת אינפרא-אדום לצורך עיבוד השבבים שלכם, העניין אינו כה קשור למציאת מקור חימום “טוב יותר”, אלא יותר לדרך בה האנרגיה מגיעה אל הסיליקון.
בשימוש באוויר מאולץ, אתם צריכים לחכות עד שהאוויר יתחמם, ורק אז האוויר יכול לחמם את השבב. זה איטי ומסורבל.
לעומת זאת, קרינת אינפרא-אדום היא סוג של קרינה – האנרגיה פוגעת ישירות בפני השטח של השבב ונשארת שם. אין צורך במתווך.
הזמן תמיד עובר…
כשמשתמשים באוויר חם, צריך להתמודד עם האינרציה התרמית. צריך לחכות עד שכל החדר יגיע לטמפרטורה הרצויה, ורק אז השבב ירגיש את החום. בסביבת ייצור, זה פשוט בזבוז זמן. זה מקשה על תהליכי ההפעלה והכיבוי של המכשירים.
זרקורי אינפרא-אדום מבטלים את העיכוב הזה. העברת החום היא כמעט מיידית.
חשבו על קצב העיבוד שלכם. אם תהליך החימום דורש 10 דקות כדי להגיע לטמפרטורה הרצויה, בעוד שתהליך עם קרינת אינפרא-אדום דורש רק 30 שניות… אז הכמות השעתית של השבבים שניתן לעבד עולה באופן דרמטי. זו יתרון עצום ללוח הזמנים שלכם.
להשיג חימום אחיד
כולנו כבר נתקלנו בבעיית החימום הלא אחיד. אוויר מאולץ יוצר אזורים קרים, מה שמקשה על שמירה על אחידות בחימום.
עם קרינת אינפרא-אדום, אפשר לשלוט בחימום באמצעות סידור הזרקורים. כך ניתן לתקן את אותם אזורים קרים. התוצאה? פרופיל תרמי אחיד על כל שטח השבב. בלי הפתעות.
החיסרון (כי תמיד יש אחד…)
קרינת אינפרא-אדום אינה “קסם”. צפיפות החום גבוהה מאוד.
מכיוון שהחימום קורה במהירות, קל מאוד לחרוג מהטמפרטורה הרצויה אם מערכות הבקרה אינן מותאמות כראוי. יש צורך בחיישנים מהירים ובמנגנוני סגירה מהירים, אחרת השבבים עלולים להיפגע.
ואל תשכחו את שלב הקירור. צריך מערכת קירור יעילה כדי להוציא את החום מהשבב מיד לאחר סיום התהליך. אחרת, החלקים הפנימיים של השבב עלולים להיפגע, וזו בעיה שאף אחד לא רוצה להתמודד איתה.